שיתוף פעולה בזמן לחוץ

אז כדי לדבר על שיתוף פעולה צריך להבין רגע שאנחני לא רוצים באמת ילדים צייתנים. אנחנו רוצים ילדים ביקורתיים, עצמאיים וקשובים לרצונות של עצמם.

דמיינו לעצמכם שאתם קמים בבוקר ואומרים לכם מה לעשות כל הזמן. עכשיו תתלבש, עכשיו תצחצח שיניים, עכשיו תכנס לאוטו, והכל צריך לעשות מהר ועכשיו.

לא כיף.

לא כיף להיות צייתן.

אז כדי ליצור שיתוף פעולה, כדאי קודם כל לדבר על נקודות הלחץ שיש בבית עם הילדים ולתכנן אותם.

נקודות הלחץ הן כל זמני ההתארגנות- התארגנות ליציאה, התארגנות לשינה וכדומה.

אז אני ממליצה להתחיל ביצירת שיתוף פעולה בזמנים האלה, לדבר עליהם בזמן רגוע, לא בעודם מתרחשים.

אתה יודע מתוקי, בבוקר אני ממש ממהרת לעבודה, אתה יודע שממש יעזור שנתארגן מהר כשמתעוררים..

את יודעת אהובה שכשאת קמה אני רואה שקשה לך להתלבש מהר וזה זמן שאמא ממש רוצה להספיק בו הרבה דברים במעט זמן.

לתכנן את הזמנים האלה, מעכשיו אנחנו נתארגן מהר בבוקר, מה את בוחרת לעשות קודם? צחצוח שיניים או להתלבש? לאכול ואז להתלבש?

לתת בחירה וכשהיא בוחרת את הסדר נלחץ ידיים.

אז בוא נעשה הסכם- ממחר נתלבש, נצחצח ואז נאכל *כמו שבחרת*.

בבוקר להזכיר את ההסכם. אם לא עומדים בו, נזכיר מה החשיבות של הסכמים, אנחנו ככה יכולים לגרום לכולם להיות מרוצים.

כמו שלך חשוב שאני אעמוד בהבטחות שלי אליך לי חשוב שתעמוד בהבטחות שלך. אנחנו בבית מתחשבים אחד בשני. לנקות כעסים, לפעול בנחישות ומנהיגות. דעו שלוקח זמן להפנים הסכמים.

אפשר גם מראש לשאול את הילד, מה נעשה אם לא נצליח לעמוד בהסכם? מה אתה (הילד) מציע?

לנסות להחליט יחד מה קורה אם לא עומדים בו, לא ישאר זמן לראות פרק בטלוויזיה אם לא נצחצח מהר שיניים. לא נספיק לאכול בבית ותצטרך לאכול בדרך באוטו, או כל דבר אחר שקשור לחלוקת הזמן, לא עונש לא קשור. לא איומים. אם לא תתארגן מהר לא אתן לך את…. זה כוחני, מעליב ומעודד צייתנות ולא שיתוף פעולה שאנחנו רוצים לעודד.

בנוסף, ממליצה לתת לילד תפקיד בזמנים האלה, אחראי לאסוף מגבות רטובות מהרצפה, אחראי לאסוף בגדים לסל כביסה, אחראי להכין כריכים, אחראי למלא מים בבקבוקים לגן ועוד. כשהם חלק מהמטלות של ההתארגנות הם מבינים שאכן יש המון משימות יחד בזמני הלחץ ונוטים לשתף יותר פעולה.